المواضيع الأخيرة | » القصة الأولى (( Chikah, the dog in the ghetto )الخميس 30 يناير 2014, 20:06 من طرف ام البراء الدوايمة » قاموس شنعار "عربى عبري"الأحد 21 أكتوبر 2012, 11:00 من طرف דודו מוחמד » هاااام : جدول إمتحانات قسم اللغة العبرية دور يناير 2011 لجميع الفرق .. بالتوفيق ..الجمعة 24 ديسمبر 2010, 08:23 من طرف Aziza Yousef» הרשימה של הקיצורים בדקדוק העברי ....الثلاثاء 10 أغسطس 2010, 19:16 من طرف مرتضى سعيد » عشقى وردة ريحان "مصر"الأحد 09 مايو 2010, 07:00 من طرف Walaa Abdelmordy» اختلاق الشعب اليهودى متى ؟؟وكيف؟؟الأحد 09 مايو 2010, 06:52 من طرف Walaa Abdelmordy» رددي ياجبال ** نشيد جميل وجميلالأحد 09 مايو 2010, 06:44 من طرف Walaa Abdelmordy» قصه عبرية حلوة اويالأربعاء 07 أبريل 2010, 04:53 من طرف ابوالمجد » القواميس العبرية سجيف 2008 و ابن شوشان بأسعارمذهلةالأربعاء 07 أبريل 2010, 03:57 من طرف IsLaM TiGeR » הילד השתפר ..ראה " الولد تحسن ..انظر "الإثنين 05 أبريل 2010, 01:20 من طرف ابوالمجد » قاموس سرياني عربي لاتينيالسبت 03 أبريل 2010, 02:43 من طرف ابوالمجد » סרט אבא גנוב3الخميس 01 أبريل 2010, 05:17 من طرف ابوالمجد » ايلى كوهين اخطر جاسوس اسرائيلى فى سورياالخميس 01 أبريل 2010, 03:35 من طرف Walaa Abdelmordy» معاداة اليهود (التسميه الصهيونيه معاداة الساميه)الخميس 01 أبريل 2010, 03:11 من طرف Walaa Abdelmordy» אני מאהב בך לעולם ... מעת אבו אל-מגד סעדالأربعاء 31 مارس 2010, 03:42 من طرف ابوالمجد » השיחה השלישית "מחפשים עבודה"الأربعاء 31 مارس 2010, 01:50 من طرف ابوالمجد » קבוצה לשיחות בעברית במציאותالأربعاء 31 مارس 2010, 01:48 من طرف ابوالمجد » انا وسفينتي ( بقلم أبوالمجد سعد )الأربعاء 31 مارس 2010, 00:17 من طرف ابوالمجد » منقذتي ... ( بقلم أبوالمجد سعد )الثلاثاء 30 مارس 2010, 04:41 من طرف ابوالمجد » جئت بمعذبكي ( بقلم أبوالمجد سعد )الثلاثاء 30 مارس 2010, 04:40 من طرف ابوالمجد » هي والسرطان ( بقلم أبوالمجد سعد )الثلاثاء 30 مارس 2010, 04:38 من طرف ابوالمجد » لماذا حيرتي وإرتباكي ؟! ( بقلم أبوالمجد سعد )الثلاثاء 30 مارس 2010, 04:37 من طرف ابوالمجد » كم احب تلك اللحظة ( بقلم أبوالمجد سعد )الثلاثاء 30 مارس 2010, 04:35 من طرف ابوالمجد » التسليح الكيميائي الإسرائيليالثلاثاء 30 مارس 2010, 04:03 من طرف ابوالمجد » السمات الأساسية المميزة للأدب المقدس العبريالإثنين 29 مارس 2010, 06:01 من طرف Walaa Abdelmordy |
أفضل 10 أعضاء في هذا المنتدى | |
أمثال وحكم مأثورة | אי אפשר לבר בלי תבן
... لا أحد خالى من العيوب ....
|
.. من أجمل ما قيل .. | من أجمل ما قيل في الإخلاص ::..
لن تكون عظيماً عند الله وعند الخلق حتى تكون عظيماً في عبادتك، وما ارتفع شيء إلى السماء أعظم من الإخلاص، وما نزل شيء أعظم من التوفيق ،،وبقدر الإخلاص يكون التوفيق
|
.. أضف إلى معلوماتك .. | هل تعلم أن::...
<عندما يولد الإنسان يكون في جسمه 300 عظمة ، إلا أن ذلك العدد
يتراجع إلى 206 فقط عند الوصول إلى سن البلوغ... |
| | قصه عبرية حلوة اوي | |
| | كاتب الموضوع | رسالة |
---|
ابوالمجد Admin
عدد المساهمات : 177 تاريخ التسجيل : 29/07/2009 العمر : 35 الموقع : مصر/ القاهرة / الزيتون
| موضوع: قصه عبرية حلوة اوي الأربعاء 07 أبريل 2010, 04:53 | |
| בשל תפוחים / יהודה בורלא (שכתוב)
לא אתמול ולא שלשום קרה לי הדבר, הדבר קרה לפני יותר מארבעים שנה, אבל עד היום אני לא שוכח את הצער שגרמו לי התפוחים... אם אתם חושדים שאני אוהב תפוחים ובגלל זה קרה לי מה שקרה, אתם טועים. לא אהבתי תפוחים, ולמרות זאת הם הרעו לי מאוד. לפני שאספר את הסיפור אני צריך לומר מספר דברים: דבר ראשון, חשוב מאוד לדעת שבמשפחתי היו הרבה רבנים, חזנים ואנשי תורה. וכל דבר שעשיתי אמרו: "האם ייתכן שעשה דבר כזה מישהו ממשפחת רבנים ? הרי זה לא נאה למשפחה כזו". דבר שני שחשוב לדעת הוא שאבא שלי אהב רבנים ואנשי תורה, והם הרבו לבוא לביתנו. כשבאו אבי שמח מאוד וכיבד אותם במזון ושתייה. אבל יותר מכל אהב לכבד אותם בפירות טובים ויפים. ועכשיו אספר את סיפורי: כשהייתי כבן עשר, גרנו בעיר העתיקה ירושלים, היתה לנו חצר גדולה שהתגוררו בה חמישה עשר שכנים. אנחנו גרנו בקומה השניה, ובקומה הראשונה גרו אנשים עניים. אבא שלי נהג להתרחק מהדירות התחתונות ומהאנשים שגרו בהן, כשעברנו ליד השכנים מהקומות התחתונות אבי היה שואל לשלומם בקול חלש מאוד. אבל אני, עצמי, נמשכתי לדירות התחתונות. מדוע ? מפני ששם, למטה, גרים אנשים שנעים לי בחברתם: שם גר דוד העגלון שכל יום סיפר סיפורים חדשים, לידו גר אהרון הסבל ויוסף מושי מוכר הלימונדה. וכשאני נמצא באחד מהבתים האלה אני אוהב להקשיב לסיפורים המעניינים. אבל כל הזמן היתה מלחמה ביני לבין אבי, כאשר אבי היה חוזר הביתה ולא מוצא אותי היה מיד צועק בחצר: "יהודה ! יהודה ! היכן אתה ? בוא הביתה "!. וכל זמן שהוא היה בבית, גם אני הייתי בבית. אבל מיד שהוא יצא לדרכו, אני יצאתי בשמחה אל ביתו של אחד השכנים. וככל שאבי הרבה לומר לי שאני ממשפחה מכובדת וזה לא יפה ללכת לבתיהם של העניים, בתיהם מצאו חן בעיני יותר. אני ידעתי שאבי רוצה בטובתי, הוא רצה שאשב ואלמד תורה ולא אתבטל. כאשר אבי אסר עלי ללכת לביתו של השכן החייט העני שגר מתחת לביתנו התרגזתי מאוד. השכן הזה ומשפחתו היו מאוד חשובים ויקרים לי. השכן הזה גר בחדר גדול בקומה התחתונה, בחדר לא היו חלונות מלבד חלון אחד שהיה ליד הפתח. מבחוץ היה קשה לראות מה יש בבית בגלל שרוב שעות היום החדר היה חשוך, אבל בגלל שאני הייתי שם יותר מפעם אחת, ידעתי שהחדר נקי והחפצים המעטים והישנים שנמצאים בו מסודרים היטב. בעל הבית היה יהודי מיוון, בן ארבעים, שעבד ליד פתח הבית. הוא היה חייט - מתקן בגדים ישנים, גוזר ותופר. כל פעם שראיתי את האיש הזה עובד, הערצתי אותו יותר ויותר בגלל הסבלנות שלו, עבודה כזו קשה ומעייפת ובפניו רואים רק שלווה ושקט: הוא לא מדבר סתם, לא מראה עייפות ולא מקמט את מצחו מכעס.לחייט היו שלוש בנות ושני בנים קטנים. לבת הבכורה קראו דיליסיה, היא בת עשרים, צדיקה וחסודה. היא היתה רזה, בעלת שיער בהיר ויפה, היא היתה יכולה להיות יותר יפה אם לא היה לה מום קשה, שקלקל את יופיה: בעין אחת היה לה כתם לבן. ראשה תמיד היה מורכן מעט והיא לא הסתכלה ישר בפניו של אדם אחר. בגלל קולה השקט וטוב ליבה אני ריחמתי עליה. לפעמים הייתי יושב ליד אביה ומסתכל עליה. לפעמים היא היתה מדברת איתי על ענייני היום כמו עם מישהו מבוגר. דיליסיה סיפרה לי שהחתן שלה, היה נוכל ורשע שרימה אותה ולקח לה את כל כספה, עשרה לירות זהב וברח לאמריקה. לקח לה חמש שנים להרוויח את הכסף הזה, ואני כעסתי על הבחור הרע הזה. יום אחד הבחורה התארסה שוב, אך הפעם לבחור טוב, ישר ותמים, תושב יפו. הבחור הבטיח לחכות לה שנה שלמה עד שהיא תאסוף כסף לחתונתם. אני הוזמנתי למסיבת האירוסים, למרות שאבי ומשפחתי לא היו בין האורחים. מאז המסיבה דיליסיה קיבלה מידי פעם מכתב מחתנה. כעבור כמה חודשים, בימות הקיץ, ירדתי בערב לחצר. החייט ומשפחתו ישבו ליד שולחן נמוך, ישבתי לידם ושוחחנו זמן רב. בדיוק כשרציתי לקום לעלות לביתי, הגיע הבחור, החתן. הוא הגיע מיפו ליום אחד, למחרת היה צריך לחזור ליפו. הם קיבלו יפה את החתן ודיליסיה לחשה לי שאין בבית כלום, לא פירות ולא ממתקים שאפשר לכבד בהם את החתן. השעה היתה מאוחרת וכל החנויות כבר היו סגורות. אמרתי לה: " מיד אני מביא לך מעט פירות, יש לנו הרבה". תוך כדי הדיבור עליתי מהר הביתה, בחדר הגדול ישבו אורחים ודיברו, ובחדר הקטן, בחדר של אבא, היו הפירות בארון נעול, אך אני ידעתי היכן נמצא המפתח. רציתי לבקש מאבא שיתן לי מעט פירות בשביל השכנים העניים הנמצאים בצרה, אבל חששתי שהוא יסרב. אמרתי לעצמי: "אקח שניים – שלושה תפוחים ואגסים, אף אחד לא ירגיש בחסרונם". וזה מה שעשיתי, לקחתי ארבעה תפוחים גדולים מאוד. כשנתתי לדיליסיה את התפוחים בפתח חדרה היא התפלאה מאוד ולחשה לי: "מהיכן לקחת אותם ? מי נתן לך אותם ?" עניתי לה: "אבא שלי, הרי שכנים משאילים לפעמים לשכנים, אבא שלי אמר לי מיד: קח להם מעט תפוחים". דיליסיה שמעה את דבריי ונישקה את אצבעותיי כשהגשתי לה את התפוחים. למחרת בבוקר כבר כולם דיברו על הגניבה, כי אני השארתי את דלת הארון מעט פתוחה ואבא שלי ראה בבוקר את הדלת הפתוחה, הסתכל לתוך הארון וגילה כי מתוך שישה תפוחים יפים וגדולים שהיו בארון חסרים ארבעה. לא יכולתי להכחיש את מעשי, היה ברור שאני עשיתי את זה, ולכן הודיתי על הפשע שעשיתי. אבא שאל בכעס: "אבל למה ארבעה ? אם היית זולל אחד או שניים, בסדר, אבל, למה ארבעה ?" התביישתי לגלות לו את האמת, אולי זה היה מבייש את הבחורה, אם אבא שלי היה אומר לה איזושהי מילה מעליבה. העדפתי שאבא יכה אותי ככל שירצה אבל לא אגלה לו את האמת, אך אבא עמד ודרש שאסביר לו את העניין. אני לא אמרתי מילה. אבא כעס והיכה – עד שכאבה לו היד מלהכות. אמי ואחיותיי עמדו בפתח וניסה לשכנע אותי לגלות את האמת כדי שאבא ירגע וישלים. לא הייתה לי ברירה, סיפרתי שהתפוחים היו בשביל השכנים, כי החתן הגיע פתאום, ואני לא טעמתי מהם. אני זוכר שראיתי על פניהם של משפחתי הבעה של סליחה, הם הבינו אותי, אבל אבא לא ! הוא התרגז מחדש. את התפוחים הוא שמר לשבת לכבוד החכמים החביבים עליו. הוא מיד לקח אותי בידו והוציא אותי מהבית, כשאני בוכה, לכיוון הבית של השכנים. ראיתי את דיליסיה ליד המדרגות, והיא שאלה את אבי: "מה קרה ? למה ?" אבי ענה לה: "כדי שילמד איך לגנוב תפוחים". באותו רגע רציתי שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותי.
بجد قصة جميلة جدا وسهله جدا وكله هيفهمها ويارب تعجكبم واذا عايزين ترجمتها معنديش مانع بس نحاول الاول نقراها من غير الترجمة لانها سهله جدا بجد | |
| | | ابوالمجد Admin
عدد المساهمات : 177 تاريخ التسجيل : 29/07/2009 العمر : 35 الموقع : مصر/ القاهرة / الزيتون
| موضوع: رد: قصه عبرية حلوة اوي الأربعاء 07 أبريل 2010, 04:53 | |
| לא אתמול ולא שלשום קרה לי הדבר, הדבר קרה לפני יותר מארבעים שנה, אבל עד היום אני לא שוכח את הצער שגרמו לי התפוחים...
لم يحدث هذا الامر لي امس او أول امس , هذا الامر حدث قبل أكثر من اربعين عاما , لكن حتى اليوم لم انسى الاسى الذي سببه لي التفاح
אם אתם חושדים שאני אוהב תפוחים ובגלל זה קרה לי מה שקרה, אתם טועים. לא אהבתי תפוחים, ולמרות זאת הם הרעו לי מאוד.
لو ظننتم انني احب التفاح وان حبي له سبب لي ما حدث فأنتم مخطئين , فلم أحب التفاح وبسبب هذا اذوني بشدة . לפני שאספר את הסיפור אני צריך לומר מספר דברים: דבר ראשון, חשוב מאוד לדעת שבמשפחתי היו הרבה רבנים, חזנים ואנשי תורה. וכל דבר שעשיתי אמרו: "האם ייתכן שעשה דבר כזה מישהו ממשפחת רבנים ? הרי זה לא נאה למשפחה כזו".
قبل ان أقص الحكايه عليا ان اقول عدة اشياء : الشيء الاول , من المهم معرفة ان بأسرتي كان العديد من الحاخامات والمرتلين ورجال التوراه , وفي كل شيء فعلته كانوا يقولون : " هل من الممكن ان يكون من فعل شيء كهذا من اسرة حاخامات ؟ حقا هذا ليس جيدا لاسرة كهذه "דבר שני שחשוב לדעת הוא שאבא שלי אהב רבנים ואנשי תורה, והם הרבו לבוא לביתנו. כשבאו אבי שמח מאוד וכיבד אותם במזון ושתייה. אבל יותר מכל אהב לכבד אותם בפירות טובים ויפים.
الشيء الثاني المهم معرفته هو ان ابي احب الحاخامت ورجال التوراه , وكانوا كثيري التردد على بيتنا . عند مجيئهم كان ابي يفرح بشدة ويرحب بهم بالاكل والشرب , لكن اكثر ما كان يحب ان يرحب بهم بالفاكهة الجيدة والجميله .
ועכשיו אספר את סיפורי: כשהייתי כבן עשר, גרנו בעיר העתיקה ירושלים, היתה לנו חצר גדולה שהתגוררו בה חמישה עשר שכנים. אנחנו גרנו בקומה השניה, ובקומה הראשונה גרו אנשים עניים. אבא שלי נהג להתרחק מהדירות התחתונות ומהאנשים שגרו בהן, כשעברנו ליד השכנים מהקומות התחתונות אבי היה שואל לשלומם בקול חלש מאוד. אבל אני, עצמי, נמשכתי לדירות התחתונות.
والان أقص لكم القصة : عندما كنت في العاشرة كنا نسكن في المدينه القديمة القدس , وكان لنا فناء كبير سكن فيه 15 جارا . سكنا في الطابق الثاني وبالطابق الاول سكن اناس فقراء . وقد اعتاد ابي على الابتعاد عن الشقق الارضيه وعن الاناس الذين يسكنون بها وحينما كنا نمر بجوار الجيران في الطوابق التحتيه كان ابي يسأل عن احوالهم بصوت ضعيف جدا ( اظن انه يود ان يقول بشكل ضئيل جدا ) ولكنني عن نفسي انجذبت للشقق الارضيه . מדוע ? מפני ששם, למטה, גרים אנשים שנעים לי בחברתם: שם גר דוד העגלון שכל יום סיפר סיפורים חדשים, לידו גר אהרון הסבל ויוסף מושי מוכר הלימונדה. וכשאני נמצא באחד מהבתים האלה אני אוהב להקשיב לסיפורים המעניינים. אבל כל הזמן היתה מלחמה ביני לבין אבי, כאשר אבי היה חוזר הביתה ולא מוצא אותי היה מיד צועק בחצר: "יהודה ! יהודה ! היכן אתה ? בוא הביתה "!.
لماذا ؟ لانه هناك بالاسفل يسكن اشخاص سررت بصداقتهم حيث هناك دافيد السائق الذي يحكي لنا كل يوم قصص جديدة , وبجواره يسكن اهارون الحمال ويوسف موشي بائع الليمون . وحينما كنت اتواجد في إحدى تلك البيوت كنت احب ان انصت للقصص الشيقة , لكن طيلة الوقت كنت في جدال مع ابي , فعندما كان ابي يعود للبيت ولا يجدني كان على الفور يصرخ في الفناء " يهودا ! يهودا ! اين انت ؟ عد للبيت ! " וכל זמן שהוא היה בבית, גם אני הייתי בבית. אבל מיד שהוא יצא לדרכו, אני יצאתי בשמחה אל ביתו של אחד השכנים. וככל שאבי הרבה לומר לי שאני ממשפחה מכובדת וזה לא יפה ללכת לבתיהם של העניים, בתיהם מצאו חן בעיני יותר. אני ידעתי שאבי רוצה בטובתי, הוא רצה שאשב ואלמד תורה ולא אתבטל. כאשר אבי אסר עלי ללכת לביתו של השכן החייט העני שגר מתחת לביתנו התרגזתי מאוד.
وكل الوقت الذي هو فيه في البيت كنت ايضا في البيت , لكن فور خروجه في طريقه اخرج في فرح الى بيت احد الجيران. بشكل عام كثيرا ما يقول لي ابي انني من اسرة محترمه وانه ليس جيدا الذهاب لبيوت الفقراء , ولكن بيوتهم تعجبني كثيرا . علمت ان ابي يريد مصلحتي وكان يريدني ان اجلس واتعلم التوراه ولا اتوقف , وحينما منعني ابي من الذهاب لبيت الجار الخياط الفقير الذي يسكن تحت بيتنا غضبت بشدة .
انا كان ممكن اترجم القصة كلها بس ترجمت جزء واحد بس عشان اوضح بيه بقية الاجزاء التانيه وفيه كلمات متكررة كتير بالتالي مش محتاج اكمل الترجمة لان القصة سهله وحلوة | |
| | | | قصه عبرية حلوة اوي | |
|
مواضيع مماثلة | |
|
| صلاحيات هذا المنتدى: | لاتستطيع الرد على المواضيع في هذا المنتدى
| |
| |
| |